Feeds:
רשומות
תגובות

Archive for פברואר, 2010

אורז וירקות בנוסח אסיאתי

שישי בצהריים, הבטן נותנת אותותיה ומודיעה לנו רשמית שהיא מצפה לאוכל. מצד אחד, חייבים לסגור את הפינה הזו איכשהו, מצד שני – לא נתחיל להכין עכשיו ארוחת מלכים כשבערב אנחנו אצל ההורים.

הפתרון השבוע הגיע משאריות האורז שנותרו במקרר מיום קודם.

 קצת אורז, קצת ירקות שהיו במקרר וקצת דמיון – והצלחנו לאלתר מנה אסיאתית שלא הייתה מביישת אף אחד  🙂

 

אורז וירקות מוקפצים בנוסח אסיאתי

המצרכים:

1.5 כוסות אורז מבושל, מתמול-שלשום

1 בצל גדול, פרוס לחצאי-עיגולים

1/2 חבילת פטריות שמפניון טריות, מנוקות ופרוסות

1 עגבניה חתוכה לקוביות

כוס אפונה קפואה

1/4 כפית כמון

1/2 כפית פפריקה

1/4 כפית כורכום

1/2 כפית רוטב סויה

2 כפות טריאקי

1 כף מלח

1 ביצה

(הערה: התבלינים אצלי הם לפי מה שיש בבית באותו הרגע. כמובן שאפשר להחליף בכל מה שנראה לכם טעים וזמין).

אופן ההכנה:

בווק, מקפיצים את הבצל עד שהוא מתרכך. מוסיפים את הפטריות ומקפיצים גם אותן עד לריכוך.

מוסיפים את האורז המבושל והעגבניה, ומקפיצים מעט עד לאידוי נוזלי העגבניה.

בכלי נפרד שמים את האפונה, מוסיפים כשתי כפות מי ברז ומחממים במיקרוגל שלוש דקות.

לאחר מכן, מוסיפים את האפונה לווק.

מוסיפים את התבלינים, משפרים תיבול ומקפיצים בהנאה.

מוסיפים ביצה שלמה ו"מקשקשים" עד שהיא מתבשלת ומצפה את כל התערובת.

 

וזהו! כמה פשוט, ככה טעים.

 

בתאבון!

מודעות פרסומת

Read Full Post »

פאי בננה וגבינה אישי

בננה.

אני אוהבת בננות! כשהייתי קטנה הייתה לנו בדיחה משפחתית – אחי תמיד היה עובד עלי ומספר לי שכשאחותי הייתה קטנה, היא הייתה עובדת בקיץ ביישור בננות, ואמרו לי שאם אני "אתנהג יפה" גם אותי ישלחו לעבוד בזה. האבסורד הוא שעד לגיל 13 בערך, באמת האמנתי שיש כזה דבר, מיישר בננות. משעשע!

 

בכל אופן, לאחרונה החלטתי להתגבר על הפחד שלי מפאים, טארטים וקישים למיניהם. הטריגר להחלטה הזו היו תבניות הפאי המהממות האלה שמצאתי בפור-שף ופשוט לא הצלחתי לעמוד בפניהן!

 

אחרי כחודש שהן שכבו במגירה חסרות מעש, החלטתי לחנוך אותן במתכון שמשלב – נחשו מה – בננות.

את המתכון הזה המצאתי לגמרי בספונטניות; לאחר אין ספור חיפושים אחר מתכון לפאי בננה, החלטתי שאני רוצה משהו בלי שמנת (בכל זאת, שומרים). (כלומר, אם לא מחשיבים את החמאה…).

פתחתי את המקרר והארונות, ונגלו לפני שתי תופעות: האחת, שאריות של גבינה לבנה, השניה – פודינג וניל אינסטנט שאפילו לא פתחתי. מיד החלטתי לשלב את שניהם במלית שלי. התוצאה – יאמי ביותר.

בעניין של בצקים פריכים – אין מה לעשות, חברים, אין קיצורי דרך. צריך למלא אחר ההוראות הבסיסיות והפשוטות ביותר (לעבוד עם חמאה קרה, לא לעבד יותר מידי, לקרר את הבצק ולאפות אפיה עיורת – כן כן, עם קטניות והכל). תאמינו לי – אחרי כל כך הרבה עגמת נפש מקלתיות שהשוליים שלהן צנחו, זה שווה את התוצאה.

פאי אישי של בננה וגבינה

המצרכים לשני פאיים אישיים בקוטר של 8 ס"מ (ועוד קצת עודף)

לקלתית:

50 גרם חמאה קרה

1 חלמון

2 כפות סוכר

1 כוס קמח

קורט מלח

1 כף חלב קר

 

למלית הגבינה והבננות:

1 בננה בשלה פרוסה לעיגולים

1 חלבון

1 כף סוכר

4 כפות גדושות גבינה לבנה

1 כף אינסטנט פודינג וניל

1 כף דבש או סילאן 

אופן ההכנה:

הקלתית:

 מעבדים את המצרכים לבצק פירורי. מוסיפים את כף החלב, וממשיכים לעבד עד לספיגתו. הבצק צריך להיות פירורי. למה? תשאלו את מאיה מבצק אלים.

לאחר שהבצק מוכן, משטחים אותו בתבניות הפאי ושולחים להקפאה מספר דקות.

מוציאים, ואופים אפיה עיוורת: מרפדים את הבצק בנייר כסף וממלאים את השקע שנוצר בקטניות, שישמשו משקל נגד לבצק. אופים כך כעשר דקות, ועוד שתי דקות ללא נייר הכסף על מנת שהבצק יתייבש מעט.

מניחים לצינון בטמפרטורת החדר.

המלית:

מקציפים חלבון עם סוכר עד לקבלת קצב יציב. תתפלאו, אבל מחלבון אחד יוצאת כמות שמספיקה לשני פאיים אישיים ועוד 3 סופלה! פרטים בהמשך.

בקערה נפרדת, מערבבים את הגבינה, הדבש והפודינג לתערובת אחידה.

מקפלים את תערובת הגבינה לתוך הקצף (קודם כל מכניסים מעט קצף לתערובת הגבינה כדי להכניס בה מעט נפח, ואז את כל הסיפור מחזירים חזרה לתוך הקצף בתנועות קיפול, כדי שהקצף לא ישבר לנו). מוסיפים את הבננות.

את המלית שנוצרה יוצקים לכל פאי ואופים כעשרים דקות, עד שהמלית מתקשה מעט מלמעלה. זה מספיק – המלית לא אמורה להיות אפויה לחלוטין, אלא להישאר מעט רטובה בפנוכו.

מצננים, מאשפזים במקרר ומוציאים כחצי שעה לפני ההגשה. אוכלים בטמפרטורת החדר.

לגבי המלית

את השאריות המלית לא היה לי לב לזרוק, והחלטתי לנסות להכין "סופלה". מזגתי לשלוש כוסות אספרסו, והכנסתי למקרר עד ליום למחרת (לא בגלל משהו, סתם לא רצינו לצאת שמנים ולאכול עוד סופלה אחרי הפאי).

למחרת, הכנסתי את הכוסות לטוסטר-אובן בחום של כמאה שמונים מעלות למשך עשר דקות-רבע שעה. הוצאנו וזללנו. יצא מוצלח, למרות הכל 🙂

 

 

Read Full Post »

פריטטת ברוקולי ובטטה

בדרך כלל, בערבים, רצוצים מיום עבודה ולימודים, אנחנו סוגרים את עניין ארוחת הערב בחביתה (עין, אם ממש בא לנו) סלט ענק, וגבינות. אבל לפעמים בא לנו לגוון. בא לנו לתת איזה טאצ' מיוחד לחביתה הרגילה, כזה שיהפוך אותה למלכת השולחן. במיוחד בשביל זה יש פריטטה – קחו לכם ירקות, הוסיפו ביצים כיד המלך ותיבול קליל, אשפזו מעט בתנור – והרי לכם ארוחה לתפארת.

 

את הפריטטה אפשר כמובן להכין בכל וריאציה אפשרית (עם תרד, פלפלים, פטריות, עגבניות שרי, תפוחי אדמה ועוד ועוד). המועדפת עלינו היא האופציה עם התרד והבטטה – אבל מה לעשות שבדיוק ליוסי הירקן נגמר התרד, ולעומת זאת 2 גבעולי ברוקולי חסונים קרצו אלי מתחתית המדף.

אם בחרתם להשתמש בבטטה או בתפוח אדמה – דאגו לרכך אותם קודם. אנחנו פורסים לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ עד ס"מ (תלוי מי חותך!) ומרככים כעשר דקות במיקרוגל.

לעניין האפיה: פריטטה מתחילה דרכה על הגז ומסיימת בקול תרועה רמה בתנור. אנחנו התחכמנו לנו והורדנו את ידיות הפלסטיק ממחבת עמוקה. אתם מוזמנים להשתמש גם במחבת עם ידיות ממתכת, שתוכל להיכנס לתנור בקלות. כמובן שידיות פלסטיק הן ביג נו-נו.

המצרכים ל – 2 אנשים רעבים:

4  ביצים

1  בטטה גדולה או שתיים קטנות, פרוסות לעיגולים בעובי חצי ס"מ

ענף גדול של ברוקולי, שטוף היטב, מופרד לתפרחות.

בצל בינוני פרוס לעיגולים

כשליש כוס חלב (אפשר להוסיף במקום עוד ביצה, אם אתם בקטע של כולסטרול).

מלח, פלפל וצ'ילי גרוס לפי הטעם.

אופן ההכנה:

בסיר קטן מרתיחים את הברוקולי מספר דקות, עד שהוא מתרכך מעט (אבל לא נעשה סמרטוטי!). מוציאים בכף מחוררת לקערה (המהדרין יעבירו לקערה עם מי קרח כדי לעצור את הבישול, אבל ביננו, לפריטטה זה לא באמת משנה).

במקביל, מרככים את פרוסות הבטטה במיקרוגל.

במחבת עמוקה (זו שאמורה להיכנס לתנור אחר כך) מטגנים מעט בצל. מוסיפים את הירקות ומקפיצים.

בקערה, טורפים את הביצים היטב. מוסיפים מעט חלב וממשיכים בטריפה.

מוסיפים את הביצים הטרופות לירקות שבמחבת, משהים על האש כשתי דקות.

מעבירים את המחבת לתנור שחומם מראש ל180 מעלות (או טוסטר אובן). אופים עד שהחלק העליון תופח מעט ומתקשה.

מפזרים פרמזן מגורר מעל, ומגישים בתאבון גדול עם סלט יווני שמח.

בתאבון!

Read Full Post »